רש"י על פסחים י״ג ב:י׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על פסחים י״ג ע״ב:ט׳ רש"י על פסחים י״ג ע״ב:י״א »

1 פסחים פתח ↗

וּכְמַאן — כְּרַבִּי. דְּאָמַר רַבִּי: שְׁנֵי דְבָרִים הַמַּתִּירִין — מַעֲלִין זֶה בְּלֹא זֶה. דְּתַנְיָא: כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת אֵין מְקַדְּשִׁין אֶת הַלֶּחֶם אֶלָּא בִּשְׁחִיטָה. כֵּיצַד? שְׁחָטָן לִשְׁמָן וְזָרַק דָּמָן לִשְׁמָן — קִידֵּשׁ הַלֶּחֶם.

2 פסחים פתח ↗

3 פסחים פתח ↗

4 ישמח משה פתח ↗

ונ"ל ליישב, ומקודם אבאר שיש לי ספק בדין בסוגיא דמסכת שבועות הנ"ל, וכעת אין הדבר מוכרע אצלי, ואבאר דאיזה צד שנחזיק מהספק הנ"ל מקשין התוספות שפיר, ואבאר זה, דהלא מבואר מדברי התוספות בד"ה אין העזרה מתקדשת וכו', דאף למאן דאמר דאין מנחה בבמה, מכל מקום מנחת עומר קרבה בבמה דוק ותמצא, ונסתפקתי למאן דאמר הנ"ל אם קרבו שתי הלחם בבמה, דיש לומר הואיל וקרבה מנחת העומר בבמה, הואיל והוא של ציבור וקבוע לו זמן והיא חובת היום, הוא הדין נמי שתי הלחם דהן של ציבור וקבוע להן זמן והן חובת היום. ויש לומר להיפך, דהלא מבואר בזבחים דף קי"ח ע"א דלמאן דאמר הנ"ל לא קרבה אף חביתין ונסכים דזבחים כתיב, דאין לומר דהכי פירושו שם אין מנחה בבמה קטנה, ואם כן ליכא לפרש על חביתין, דהא אין כיוצא בה בנדבה בבמה קטנה, דאם כן הוה ליה לש"ס לומר אין מנחה בבמה קטנה, וגם היה ראוי לומר אין מנחת נדבה בקטנה, אלא ודאי מדמשני סתמא אין מנחה בבמה, שמע מינה דגם על גדולה וחביתין דמפורש בגמרא לעיל מינה גם כן קאי, ובשום אופן אין מנחה בבמה, וזה ברור למעיין שם. וגם מוכרח כן מהתוספת כאן במסכת שבועות, דאם נימא דאם קרבו בבמה גדולה מנחת חביתין ומנחת נסכים, לא הוי קשה ולא מידי על שלמה, ועל כרחך צריך לומר דעומר שאני משום דמתיר החדש במדינה, ואם כן לפי זה שתי הלחם שמתירין החדש במקדש, כיון דמקדש ליכא ומנחות לא קרבו, שתי הלחם למה, ולא עדיפי משאר מנחות, ומכל מקום יש לומר דקרבו כמו שאבאר בסמוך הטעם. ואין לפשוט הספק הנ"ל מהא דמבואר ברש"י ד"ה קא סבר ובתוספת שם בזבחים קי"ח ע"א ד"ה ותתרגם דכבשי עצרת קרבו לכולי עלמא דהן שלמי חובה, דהא רש"י ותוספת הקשו שם דלוקמי בכבשי עצרת עיין שם, ואם כן ממילא דעל כרחך קרבו שתי הלחם, דאם לא כן ממילא דגם כבשים לא קרבו, דהא קיימא לן כר' עקיבא דהלחם מעכב את הכבשים, כמו שפסק הרמב"ם בפ"ח מהלכות תמידין ומוספין. זה אינו ראיה, דהא רש"י ותוספת הקשו דלוקמי הך ברייתא דתני תנא קמיה דרב אדא בר אהבה בכבשי עצרת, אם כן מקשין שפיר דהא הך ברייתא אתיא כרבי שמעון, ורבי שמעון לשיטתו במנחות דף מ"ה ע"ב במשנה דאמר הלכה כבן ננס דאין הלחם מעכב את הכבשים עיין שם, אבל לר' עקיבא יש לומר דלא קרבו אז הכבשים, דכיון דלחם אין כאן, ממילא דגם כבשים אין כאן. ואין לפשוט מדלא פריך ולוקמי בשתי הלחם, דלא קשה מידי דהמקשה דלא אסיק אדעתה הא דאין מנחה בבמה, אם כן מחביתין קשה כמו משתי הלחם, ויותר טוב לו להקשות דלוקמי בדבר הנהוג בכל יום, וכיון דתירץ המתרץ אין מנחה בבמה, ור"ל לא חביתין בגדולה ולא נדבה בקטנה, אם כן ממילא דשוב לא קשיא דמשתי הלחם, דהא מ"מ ליכא נדבה כנגדו בקטנה כנ"ל, ועל כרחך צריך לומר כמ"ש, דאם לא כן קשה דהוה ליה למפרך ולוקמי במנחת העומר, אלא על כרחך צריך לומר כמ"ש, אם כן גם משתי הלחם לא מצי להקשות כנ"ל. ואם נפשך לומר דמעומר היינו טעמא דלא מקשה, משום דכל המנחות באות מן החטין וזו באה מן השעורין, כדאיתא במשנה דריש פרק היה מביא במסכת סוטה דף י"ד ע"א, ואם כן יש לומר דלא הוי דוגמתה בנדבה, כעין שכתבו רש"י ותוספת דלא הוי דוגמה דכבשי עצרת, שזו קדשי קדשים וזו קדשים קלים, ואף דמנחת סוטה גם כן מן השעורין, מכל מקום סוטה ודאי לא הוי בבמה, דהא מקרקע המשכן כתיב במדבר ה יז, ומכל שכן בבמת יחיד דלא. ועוד דגם מנחת סוטה לא דמי לה, שזו גרש וזו קמח, כמבואר במשנה דריש פרק היה מביא שם, דאם כך תאמר אומר אני גם בשתי הלחם כך, דכל המנחות באות מצה וזו חמץ ולא הוי דוגמתה, ואף דלחמי תודה גם כן באין חמץ, מכל מקום הרי אינם בכלל מנחה כלל, כמבואר בתוספות ריש פרק כל המנחות באות מצה מנחות נ"ב ע"ב ד"ה כל המנחות עיין שם, אם כן אין לפשוט מכאן. ועכשיו אבאר הטעם דיש לומר דשתי הלחם עדיף משאר מנחות, לא מבעיא למאן דאמר דמעכבין את הכבשים, יש לומר דמשום הא גופיה קרבו, אלא אפילו למאן דאמר דאין מעכבין, מכל מקום כיון דהלכם תולה בכבשים, כמו שמבואר ברש"י פסחים דף י"ג ע"ב, והכבשים עצמן מצוותן להניף על הלחם לכך קרבו, כן יש לומר ואין לי הכרע כעת לספק הנ"ל דדיני במה אינם מבוארין כל כך, גם ברמב"ם אינן מבוארין, לכך כעת הספק שלי במקומו עומד. ואין לפשוט הספק מהא דכתבו התוספת כאן במסכת שבועות בד"ה אין העזרה מתקדשת וכו', וכי תימא דקדשה במנחת העומר, ולא כתבו במנחת עומר או בשתי הלחם, דהא כבר מפיק הגמרא דבשתי הלחם לא אפשר, לכך כתבו התוספת במנחת העומר דהוא בששה עשר בניסן דהוא חול המועד.

4 מנחות פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת אֵין מְקַדְּשִׁין אֶת הַלֶּחֶם אֶלָּא בִּשְׁחִיטָה.

10 כמאן - קאמרת דבשחיטה לחודה קדוש גופו שלא לפדות עוד:

11 שחיטה וזריקה - הן מתירין את הזבח ואת התלוי בו:

12 מעלין - מעלין אותו מעלה אחת ליקדש בגופו ואע"פ שאינו ניתר עד שתבוא השניה:

13 שתי הלחם של עצרת תלויין בשני כבשי שלמים - דכתיב ויקרא כ״ג:י״ט-כ׳ ושני כבשים בני שנה לזבח השלמים והניף הכהן אותם על לחם הבכורים תנופה לפני ה' וגמרינן להו מלחמי תודה שאין קדושים אלא בזביחתה במנחות בפרק התכלת:

« רש"י על פסחים י״ג ע״ב:ט׳ רש"י על פסחים י״ג ע״ב:י״א »